עולם נולד מחדש | לפרשת נח

את הסיפור של המבול ונח כולנו מכירים, אבל מהו הערך המרכזי שהתורה באה ללמד אותנו מהתבוננות בפסוקים נגלה המון רמזים מרתקים שיובילו אותנו כולם, לערך מאד ברור ויסודי,

שעליו מושתת העולם.

שורש החטא של דור המבול

בסוף פרשת בראשית מופיע הפסוק: "וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר..." האדם בנוי מבשר ורוח, בשר ובו רוחו של אלוקים (כמפורש בפסוק: "לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים"). אומר אלוקים: כיוון שיש באדם גם "בשר" שמושך אותו למטה, לתאוות, לכן לא אתן לו פרק זמן ארוך מידי של התמודדות "...וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה"

מה היה חטאם של דור המבול? "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" הכוונה היא, שהם לא היו עוסקים בפריה ורביה, אלא היו משחיתים את זרעם (הביטוי "דרך ארץ" בלשון חז"ל משמעותו החיבור הפיזי שבין איש ואשה) וכפי שפירש רש"י: "אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן" דור המבול עסקו בחיבור של בשר, ללא רוח!

אדם שחושב רק על עצמו ועל תאוותיו יחפש כל הזמן ריגושים חדשים בחוץ (ובכך ישחית את זרעו), אלוקים מצפה מאיתנו להתמקד פנימה, לכרות ברית עם בת/בן זוגנו הטבעי ולהעמיק את הקשר הזה עד שיהפוך לקשר נצחי. וזאת על ידי נתינת מקום לרוח ה' בתוך הבשר! דור המבול גם חטאו בגזל וחמס, המגיעים בדיוק מאותו מקום של ההתמקדות בתאוות הפרטיות והאנוכיות של כל אדם.

שורש התיקון לחטא - חידוש הזוגיות הטהורה

לפני שאלוקים מתחיל את העולם מחדש הוא אומר לנח לקחת אליו אל התיבה "שְׁנַיִם מִכֹּל". "זָכָר וּנְקֵבָה". הביטויים האלו "שנים" ו"זכר ונקבה" חוזרים על עצמם בתחילת פרשת נח כמה וכמה פעמים (המילה "שנים" חוזרת על עצמה 7 פעמים והביטוי "זכר ונקבה" 4 פעמים) לא לחינם, וביטוי חד פעמי ובולט מאד מופיע רק פעמיים בתורה ביחס לבעלי חיים, ושניהם בפרשה שלנו: "אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (!) החזרות הללו והביטוי הנדיר הזה ללא ספק באים לרמוז לנו על רעיון ברור: העולם צריך לחזור למצב מתוקן של זוגיות בריאה! שנים שנים, זכר ונקבה, איש ואשתו!

זאת ועוד, כשאלוקים מצווה על נח להיכנס לתיבה הוא אומר לו: "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" יש כאן הפרדה בין נח ואשתו ובין בני נח לנשותיהם. הגברים לחוד והנשים לחוד. (כך אכן עושה נח, ככתוב: "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ", ובהמשך: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה") אבל כשנח יוצא מהתיבה אלוקים משנה את הסדר, עכשיו מתחילים מחדש סדר נכון בין איש ואשתו: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ, וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ"!

גם בעלי החיים יוצאים מן התיבה לבנות עולם מתוקן, לכן נאמר: "לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה" ומפרש רש"י: קבלו עליהם על מנת לידבק במינן.

המבול כעיבור ולידה חדשה של העולם

כשיש חיבור נכון בין איש ואשתו, באופן טבעי, נוצר עיבור ולידה של חיים חדשים. במבול אלוקים בעצם מכניס את העולם מחדש להריון. ויש כאן רמז אדיר! העולם חטא בזה שלא עסקו בפריה ורביה והעולם עצמו עובר תהליך של הריון! והרמז לזה, בשלבי המבול שהתורה מציינת. התורה מציינת לא פחות מעשרה שלבים בהשתלשלות המאורעות במבול, עם ימים ותאריכים מדוייקים: 1. 7 ימים לפני המבול אלוקים אומר לנח שעוד 7 ימים מתחיל המבול והוא יצטרך להיכנס לתיבה. 2. המבול מתחיל ב17 לחודש השני - "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה..." ומתחילים 40 הימים הראשונים של המבול: "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" 3. סוף ארבעים היום הראשונים יוצא ב27 לחודש השלישי.

4. "וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם" בסופם, התורה מציינת שהתיבה נחתה על הרי אררט (שהם הרים גבוהים במיוחד) וזה היה ב17 לחודש השביעי שזה בדיוק חמישה חודשים מה17 לחודש השני שאז התחיל המבול.

5. בראשון לחודש העשירי נראו ראשי ההרים. אז כמה זמן עבר בינתיים מתחילת המבול? חמישה חודשים + הזמן שמה17 לחודש השביעי עד הראשון לעשירי (חודש = 30 יום) שזה חודשיים ו13 ימים. סה"כ 7 חודשים ו13 ימים.

6. אח"כ נח מחכה עוד 40 יום ואז שולח את העורב וגם את היונה מהתיבה אבל הם חוזרים כלעומת שבאו, עדיין מים על פני כל הארץ. הגענו כבר ל8 חודשים ו23 ימים מתחילת המבול.

7. נח מחכה 7 ימים נוספים ושולח שוב את היונה - עכשיו היונה חוזרת עם עלה של זית! כמה זמן עבר מתחילת המבול? 9 חודשים בדיוק.

8. אח"כ נח מחכה עוד 7 ימים, שולח את היונה והיא כבר לא חוזרת (בשלב הזה עברו מתחילת המבול 9 חודשים + 7 ימים). אבל נח עדיין לא מסיר את מכסה התיבה הוא מחכה עד החודש הראשון באחד לחודש.

9. בחודש הראשון באחד לחודש נח מסיר את מכסה התיבה אבל עוד לא יוצא, הוא רואה שהאדמה חרבה אבל עדיין לא יבשה.

10. ב27 לחודש השני יבשה הארץ לגמרי ונח יוצא מהתיבה.

ההקבלה לשלבי העיבור והלידה: 1. יכול להיות ששבעת הימים שלפני המבול רומזים ל"שבעה נקיים" 2. לאחר מכן העולם נכנס ל"הריון" כל העולם כרחם מלא מים. בארבעים יום לפי חז"ל זה הזמן שהולד נוצר (ועוד אפשר להתפלל על מין העובר) זה מקביל ל40 הימים הראשונים של הגשם. 3-4. בפסוקים מתואר שהמים גבהו 15 אמה מעל ראשי ההרים, והזמן שהמים גבהו היה 150 יום. גם השטח של התיבה היה 1500 אמה מרובעות (50 אמה רוחב על 300 אמה אורך) המספר 15, ביחידות, עשרות ומאות אינו סתמי, הוא כנראה מרמז על שם "י-ה" שמרמז לשכינה ששורה בין האיש והאישה. כדרשת חז"ל הידועה: "זכו - שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתן" (כי במילה "איש" יש יו"ד, ובמילה אשה יש ה"א, ביחד זה שם "י-ה" ואם מוציאים את אותיות השם נשאר "אש"), [אפשרות נוספת היא להסביר ש150 יום הם חמישה חדשים ואומרים חז"ל שבהמה דקה יולדת לחמישה חודשים]

5-7. הזמן שבו העולם מתחיל להיות ראוי לחיים כלשהם הוא בדיוק 9 חודשים מתאריך תחילת המבול! 9 חודשים זה זמן טבעי וממוצע של הריון!

8. אחרי עוד 7 ימים מ"לידת העולם" מחדש מגיע

היום השמיני. בו היונה כבר לא חוזרת לתיבה. היום הזה מקביל לברית המילה שמתקיימת ביום השמיני. 9-10. בפועל נח ממתין מ"לידת העולם" עוד 100 ימים בדיוק ורק ביום ה-101 יוצא מן התיבה. אפשר לומר ש-100 בגימטריה ק' מסמל את הקליפה, ו-101 כמניין "מיכאל" מסמל את הקדושה (כך כותב החיד"א בספר "נחל קדומים" ששיש חמישים יום מפסח עד שבועות, ועוד חמישים יום מר"ח אלול עד הושענא רבה שהם ימי תשובה והושענא רבה היא היום ה101 שהוא כנגד הקדושה) ולכן נח ממתין שהעולם יתייבש לגמרי משאריות הטומאה שבמי המבול.

סיכום

ראינו שדור המבול חטאו באנוכיות המביאה להתגברות התאוות והוצאת שם ה' מתוך הקשר הזוגי ובכך הביאו להשחתת העולם. אלוקים מחדש את העולם בתהליך של הריון מחודש, כאשר בני האדם וגם כל בעלי החיים מסתדרים מחדש למצב טבעי של שנים שנים, איש ואשתו, למשפחותיהם. כששם ה' שורה בתוכם.

אמנם מייד לאחר המבול, שוב חוטא חם, בנו של נח ונראה כאילו הגלגל חוזר לאחור, אבל מהבן הגדול "שֵם" עוד יצאו אבותינו אברהם, יצחק, יעקב ושנים עשר שבטי י-ה שישאו על גבם את שם ה' בעולם.