לפני יציאה למלחמה נדרשים שוטרי בני ישראל להכריז: "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו"
הירא ורק הלבב נדרש שלא לצאת למלחמה עם אחיו בני ישראל
אבל מיהו אותו "ירא ורך הלבב" וממה הוא ירא?
נחלקו בכך גדולי ישראל ר' עקיבא אומר: כמשמעו, מי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. לעומתו ר' יוסי הגלילי סובר שהירא ורך הלבב הוא זה הירא מעבירות שבידו.
אנחנו מבינים באופן פשוט שלדעת רבי יוסי הגלילי הירא מעבירות שבידו, חושש שבגלל העבירות שעשה הוא לא ישוב בשלום מהמלחמה ולכן הוא פטור מלצאת אליה. לפי דבריו רק צדיקים גדולים יכולים לצאת למלחמה.
אבל האדמו"ר מפיאסצ'נה כותב בשם אביו הסבר אחר לדבריו של ר' יוסי הגלילי והוא מסביר כך: מי שעובד את ה' רק לצרכו האישי, בין אם מתוך פחד מעונש ואפילו מאהבת ה' אבל כדי לקבל שכר לעצמו, אז הוא נקרא "מתירא מעברות שבידו" שכן הוא מפחד רק מהעבירות שבידו שלו ולא מעבירות של חברו כי עליהם הוא (חושב שהוא) לא יענש, הן לא מעניינות אותו.
לעומתו, מי שעובד את ה' רק כדי למלא את רצונו של ה', אם כן, גם מעבירות של חברו הוא מתיירא! מכיוון שגם עברות חברו הן נגד רצונו של הבורא. והוא הרי משתוקק למלא את רצונו של ה'!
ולכן הירא מעבירות שבידו, מי שירא רק מעבירות שבידו ולא מעברות של חבירו - הוא זה שחוזר מעורכי המלחמה שכן מי שירא רק מהעבירות שלו מוכיח בכך שעבודת ה' שלו היא אנוכית, וכיצד אם כן יוכל לצאת למלחמה ולמסור את נפשו למען כלל ישראל?
לכן מוטב ש"ילך וישוב לביתו". ישוב לביתו הפרטי, עד שילמד ויבין שהבית שלו באמת גדול יותר מביתו הפרטי - הבית שלו הוא הבית של עם ישראל! שבת שלום!