"ויעקבני זה פעמיים.."
פעמיים התחכם יעקב לעשיו בפרשה הזו.
פעם אחת בעסקת הבכורה, ופעם נוספת בברכות האב.
בפעם הראשונה, עשיו חוזר עייף מהשדה, ומבקש מיעקב: "הלעיטני נא מן האדם האדם הזה", יעקב אינו מחמיץ את שעת הכושר ומציע לו לקנות את הארוחה בתמורה לבכורתו. עשיו עייף ורעב, לבכורה אין משמעות מבחינתו בזמן כזה, והוא מוכר אותה תמורת נזיד עדשים (מכאן הביטוי המפורסם), תוך שהוא 'בז' לה על הדרך ומקטין בחשיבותה.
בפעם השניה, "ויהי כי זקן יצחק.. ויקרא את עשו בנו הגדול, עשה לי מטעמים.. בעבור תברכך נפשי בטרם אמות". - יצחק, שאינו יודע מעסקת המכירה, קורא לעשיו, הבכור לכאורה, כדי לברכו לפני מותו. רבקה, ששומעת זאת, ממהרת את בנה יעקב, הבכור הנוכחי, להביא ארוחה לאביו בכדי לזכות בברכות המגיעות לו מתוקף בכורתו החדשה.
המאבק בין יעקב ועשיו מתחיל עוד בבטן.. "ויתרוצצו הבנים בקרבה.." לאחר שנים של המתנה, רבקה נפקדת בתאומים. כשהיא עוברת ליד בית מדרש - יעקב רוצה לצאת, כשהיא עוברת ליד בית עבודת אלילים - עשיו רוצה לצאת. רבקה נבוכה, הולכת לדרוש בה' ונענית כי בבטנה שני בנים, מהם יצאו, שני עמים. ולא סתם עמים: "ולאום מלאום יאמץ", אומר רש"י, כשזה קם - זה נופל. כשאחד שולט, השני יורד. הראשון, יוצא עשיו, איש ציד, איש שדה, לפי רש"י - צד ומרמה אנשים. השני, יוצא יעקב, איש תם יושב אוהלים.
בתחבולות תעשה לך מלחמה.
מלחמת היצר הטוב מול היצר הרע מוכרת לכולנו מקדמת דנא, רצונות סותרים ומתנגשים מקיפים אותנו מכל עבר ואנחנו צריכים לקבל החלטה. בשונה מהרבה דברים בחיים, בהם דווקא אין שחור או לבן, והדברים מורכבים גם מזה וגם מזה, יש תחום אחד שבו אין אמצע. יש או א' או ב', או שמאל או ימין, אין גם וגם. צריך לבחור, לקבל החלטה.
במקום כזה, גם 'איש תם יושב אוהלים' צריך לדעת לתחבל.