עמון ומואב. שני עמים שהתורה מצווה אותנו להתרחק מהם הרחקה מוחלטת ולא להתחתן איתם לעולם. אפילו עם מצרי ניתן להתחתן אחרי דור שלישי אבל עם עמוני ומואבי - לא! מדוע? "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" בגלל שהם לא היו מכניסי אורחים. והמצרים שעינו אותנו 210 שנה זה יותר טוב?!
מדוע החמירה התורה כל כך בהרחקה דווקא מעמון ומואב?
נראה שהתשובה נמצאת בפרשה שלנו, וקשורה בקשר ישיר לבנות לוט, האמהות של העמים הללו.
פעמיים אנחנו פוגשים בפרשת השבוע שלנו הכנסת אורחים. בתחילת הפרשה, אברהם אבינו מכניס אורחים ובהמשך גם לוט. במבט ראשון, נראה שלוט הוא מכניס אורחים למהדרין!
הוא ממש מפציר באורחים שיכנסו אליו הביתה ללון, אף על פי שהוא יושב בעיר סדום שלא חיבבה אורחים, בלשון המעטה... וכאשר אנשי סדום מגיעים ודורשים להוציא אליהם את האורחים ולהתעלל בהם לוט מסרב ואומר "אַל נָא, אַחַי, תָּרֵעוּ"
אבל מה שקורה אז, הוא דבר שקשה לתפוס, לוט יוצא החוצה אל אנשי סדום החטאים ומציע להוציא אליהם את שתי בנותיו הבתולות במקום את האורחים!!! "הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ, אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי"
איזה עיוות נוראי! להפקיר את בנותיך רק כדי לשמור על האורחים?! אמנם זה לא קרה בסופו של דבר, אבל תחשבו איזו הרגשה נוראית היתה לבנות לוט. אבא שלהן מוכן להקריב את חייהן בשביל הכנסת האורחים שלו!!!
מה קורה אחר כך עם הבנות האלה? אחרי שסדום נהפכת, הן הרות מאבא שלהן ויולדות שני בנים - עמון ומואב. מהילדים האלו יוצאים העמים, עמון ומואב, שהתורה מצווה אותנו לא להתחתן איתם לעולם ומדוע? "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" עמון ומואב מסרבים לעשות הכנסת אורחים! אפילו לא תמורת תשלום!
המידה הרעה הזו לא באה להם משום מקום. אחרי טראומה כזו שעברו האמהות שלהם, בנות לוט, מהכנסת האורחים של אביהם, אפשר להבין שגם דורות רבים לאחר מכן הצאצאים שלהם לא יכולים להכניס אורחים. זה כבר טבוע בגנים שלהם! הסלידה מהכנסת אורחים.
ישנו מושג בפסיכולוגיה שנקרא "העברה בין דורית". נראה שבסיפור זה הוא מופיע בצורה מאד חדה ולכן התורה מזהירה אותנו שלא להתחתן עם עם שכזה, שהסלידה מהכנסת האורחים, שהיא היפך מידתו של אברהם אבינו, עוברת אצלו בגנים!
מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה? שמצוות הכנסת אורחים וקירוב לבבות היא מצווה גדולה וענקית, אבל בשום פנים ואופן אסור לנו להקריב את הילדים שלנו לשם כך! להיפך! הילדים שלנו צריכים להיות במרכז! הם צריכים להיות שותפים במצווה!
אנו תלמידיו של אברהם אבינו, שאומר לשרה: "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת, לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בעוד, אצל לוט, אשתו לא היתה שותפה למצווה כלל, להיפך, אומרים חז"ל שהסיבה שהיא הפכה לנציב מלח היא בגלל שלא רצתה לתת מלח לאורחים) וגם את בנו, אברהם משתף, כמו שכתוב: "וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ"
לוט, מהדר בהכנסת אורחים, כנגד אשתו ותוך הפקרת בנותיו ולכן התורה מצווה אותנו להתרחק מקרבת משפחה לצאצאיו. אברהם אבינו משתף את אשתו ואת בנו במצוות הכנסת האורחים, ובזכותו גם אנו, צאצאציו, ממשיכים את דרכו, ויחד עם כל המשפחה מכניסים אורחים ומקרבים לבבות בשמחה!