לא פחות משש פעמים בפרשת השבוע מוזכר הלוי בתוך רשימה של אנשים שצריך לדאוג להם או לשמח אותם. בשורה אחת עם העבד והאמה, הגר היתום והאלמנה. לדוגמא: "וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ"
והאמת, שבהסתכלות ראשונה, זה נראה מאד מוזר... הרי הלוי הוא שליח ה' לשרת את הכהנים בבית המקדש. אנחנו מצווים לתת לו מעשר מהיבול ועוד מתנות, אנחנו מכבדים אותו לעלות שני לתורה אחרי הכהן, הוא לא אביון… המדרגה שלו גבוהה משלנו! אז מדוע התורה מכניסה אותו בשורה אחת עם העבד והאמה, הגר, היתום והאלמנה, שהם לכאורה במעמד חברתי נמוך יותר מאיתנו?
נראה שהתשובה פשוטה: זה בדיוק העניין! התורה רוצה ללמד אותנו שבדיוק כפי שאנחנו מעניקים ללוי, כי אנחנו מבינים שהוא שליח ה' ולכן אנחנו תומכים בו, כי אנחנו יחד שותפים, באותה מידה ובאותו היחס עלינו לתמוך גם בעבד ובאמה, ובגר, ביתום ובאלמנה! גם הם שלוחים של אלוקים באותה מידה, וגם להם אנו צריכים להעניק באותו יחס של כבוד והערכה.
"כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" מדוע? אלוקים בכוונה מנהל את עולמו בצורה כזו שיש נותנים ומקבלים, כדי להעמיד אותנו בניסיון, האם נאהב? האם נאמין שכל מה שיש לנו הוא מתנה מאלוקים ונדע לחלוק את המתנות שקיבלנו עם שאר אחינו? האם נדע?
שבת - שלום!