אם תשימו לב, בכל אחד בימי הבריאה מתוארת הבדלה: "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" "ויבדל אלוקים.. בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת" יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה...
לאורך כל בריאת העולם מתוארות עוד ועוד הבדלות, נוספים עוד ועוד ברואים, מהמאורות הגדולים ועד לשרצים הקטנים ביותר שונים ומובדלים זה מזה. וגם האדם, נזר הבריאה, גם הוא מובדל לאיש ואישה.
ומה שמעניין לראות הוא, שאחרי כל הבדלה, אומרת התורה: "וירא אלוקים כי טוב"
מסתבר שההבדלים ביננו עושים את העולם יפה יותר, עושים את העולם לטוב!
אבל כל זה בתנאי, שההבדלים ביננו יוצרים אחדות, כפי שצריך להיות, ולא, חס וחלילה, פירוד.
אם ההבדלים ביננו הופכים לבסיס למלחמות, לניכור ולשנאה, אז כנראה שפספסנו משהו מאד מאד בסיסי בדרך.
הפכנו את הטוב - לרע.
ולמה זה קרה?
כי שכחנו שבעצם הכל מתחיל מאחד, כמו שכתוב ביום הראשון, היום בו נוצרה ההבדלה הראשונה בין האור ובין החושך, מייד לאחר ההבדלה אומרת התורה: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". אמנם יש הבדלה בין אור לחושך, אבל היום הוא אחד.
אם נזכור שכולנו באים ממקום אחד וחוזרים למקום אחד, נאהב אחד את השני,
נדע לתת באהבה ממה שיש בנו וגם לדעת בענווה לקבל מאחרים. נכיר בכך שהבדלים ביננו, הם מיסודה של האחדות האלוקית שעליה הושתת העולם, ורק הם עושים את הטוב למושלם.
שבת שלום!