הולכים אל הלא נודע | לפרשת לך לך

האם אנחנו בנויים לשמירת תורה ומצוות באופן מלא? יש דברים שקשים לנו מאד, אז אולי הם לא בשבילנו? אולי יש מצוות שרק אנשים חזקים, שגדלו על זה, יכולים לקיים ואנחנו - צריכים לעבוד את ה' באופן אחר?

בתחילת פרשת השבוע אומר ה' לאברהם: "לך לך" והוא לא אומר לו לאן, הוא שולח אותו אל הלא נודע - "אל הארץ אשר אראך". מדוע ה' לא אומר לאברהם לאן עליו להגיע? כדי שאברהם ילך באמונה שלימה עם ה', אמונה שאם ה' אומר לו לעשות משהו - זה מה שהכי טוב בשבילו. ואכן אברהם הולך בציווי ה' ולאן הוא מגיע בסוף? לארץ כנען! אם תשימו לב, בסוף הפרשה הקודמת, פרשת נח, כתוב שאברהם היה עם משפחתו בדרך לארץ כנען, והם בסך הכל עצרו בדרך בחרן וקצת "נתקעו" שם. אלא שהם נתקעו שם כל כך הרבה שכבר כמעט שכחו לאן הם תכננו להגיע. כשאברהם מגיע לארץ כנען הוא מגלה שזו בעצם הארץ אליה המשפחה שלו תכננה להגיע מלכתחילה! כך גם אנחנו, לפעמים, לא נראה לנו ששמירת המצוות באופן המלא מתאימה לאופי שלנו ולחיים הטובים והמאושרים שאנו מתכננים לעצמינו. נראה לנו שההלכה מגבילה אותנו יותר מידי. זה קורה כמעט לכולם. בשלב הזה צריך תמימות ואמונה בה' כמו של אברהם אבינו. הדרך יכולה להיות קצת קשה, קשה ללכת אל הלא נודע... אבל בסוף הדרך יגיע השלב שבו נאמר לעצמינו: זה בדיוק המקום אליו חלמנו להגיע! אלו החיים הכי טובים שהיינו יכולים לתאר לעצמינו! בסוף נגלה שההליכה שלנו היתה בעצם חזרה לעצמינו - "לך..." "לךָ!" - לעצמךָ. למקומך הנכון והבריא!


שבת שלום!

35 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול