"וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" תניא, היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע (מנחות מג,ב).
בשבת זו, שביעי של פסח, היום בו ע"פ חז"ל אירע נס קריעת הים, נקרא מפרשת בשלח את סיפור קריעת ים סוף, אותו אנחנו מזכירים בכל יום בתפילת שחרית בסוף פסוקי דזמרא עם פסוקי "ויושע ה'" ולאחר מכן שירת הים בשלמותה וגם בתפילות שחרית וערבית אנו מזכירים את הנס הזה, ממש לפני תפילת העמידה: "...וים סוף להם בקעת וזדים טיבעת וידידים עברו ים ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר... שירה חדשה שיבחו גאולים לשמך הגדול על שפת הים..." עד "גאל ישראל".
בהגדה של פסח קראנו לפני שבוע את המדרש שמדגיש את גדלותו ועוצמתו של מעמד קריעת ים סוף, שהיה גדול פי 5 מכל מכות מצרים גם יחד! שכן במכות מצרים כתוב "אצבע אלוקים היא" ואילו בקריעת ים סוף: "וירא ישראל את היד הגדולה".
מעניין שהפרשה אותה אנחנו מצרפים לקריאת שמע על מנת לזכור את יציאת מצרים היא דווקא פרשת הציצית. אולי יש בה, בתכלת של הציצית, כדי להזכיר לנו גם את נס קריעת הים ויציאת מצרים.
Comments