מדוע לא מוזכר בתורה ששביעי של פסח הוא יום קריעת ים סוף?

שבעה חגים מוזכרים בתורה שבכתב, ואלו הם:

1. פסח 2. שביעי של פסח, 3. שבועות 4. ראש השנה 5. יום כיפור 6. סוכות 7. שמיני עצרת.


לארבעה מתוכם התורה שבכתב מביאה טעם והסבר: 1. פסח - לזכר יציאת מצרים. 2. ראש השנה - זכרון תרועה. 3. יום הכיפורים - כשמו "כי ביום הזה יכפר עליכם" 4. סוכות - כי בסוכות הושבתי את בני ישראל.

אבל לשלושה מתוכם התורה לא נותנת טעם: 1. שביעי של פסח 2. חג השבועות 3. שמיני עצרת.


מעניין ששלושת החגים האלו נקראים בתורה "עצרת" כלומר, ההדגשה של התורה היא על העצירה ממלאכה בלבד

ואכן, גם אין בחגים אלו מצוות מיוחדות מעבר למצוות השביתה ממלאכה (בשונה משאר החגים שיש בהם מצוות מיוחדות)


התורה שבכתב אמנם לא נותנת טעם לחגים אלו, אך חז"ל, בתורה שבעל פה, נותנים לחגים אלו טעמים גדולים מאד: בשביעי של פסח היתה קריעת ים סוף (1), בשבועות - מתן תורה ובשמיני עצרת - זה יום שה' אומר לעם ישראל אחרי שבעת ימי חג הסוכות - יום אחד מוקדש רק לי ולכם והוא גמר החיתום של הדין של כל חגי תשרי.


מדוע התורה שבכתב לא נותנת את הטעם לחגים האלו ורק התורה שבעל פה מבארת אותו?

האם זה אומר שקדושתם של החגים האלו נמוכה יותר?

מצד אחד נראה שכן, אבל אפשר גם לבאר שדווקא ההיפך הוא הנכון!


משל למה הדבר דומה: לציון אירועים משפחתיים. אם אני מכריז באופן חגיגי: "בשבוע הבא יחול יום הנישואין של אבא ואמא!" ואז אני פותח בהוראות מה צריך לעשות ביום הזה, זה משמעותי כמובן, אבל אם אני מכריז: "בשבוע הבא זה ו' בסיון!" ומייד, גם בלי שאומר כלום, כולם מבינים שזה יום הנישואין של אבא ואמא, והילדים לבד כבר חושבים על מה לעשות - זה רק מעיד על משמעותו העמוקה יותר של היום הזה! (3)


במילים אחרות: ככל שאני צריך פחות להסביר למה היום קדוש ומיוחד, וככל שאני צריך פחות אמצעים טכניים (מצוות) כדי לייחד אותו - זה לא אומר שהקדושה שלו פחות גבוהה, אלא להיפך, שהיא יותר עמוקה! ולכן אין צורך בהסברים ובאמצעים נוספים כדי לבטא אותה (2)


בהגדה של פסח אנחנו קוראים את המדרש שאומר שהנס של קריעת ים סוף היה גדול פי כמה וכמה מכל עשרת המכות יחד! (פי 5! שבעשרת המכות כתוב "אצבע אלוקים" ובקריעת ים סוף "את היד הגדולה") לפני קריעת ים סוף כתוב: "וּפַרְעֹה הִקְרִיב, וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד" בני ישראל עדיין מפחדים מהמצרים. ואחרי קריעת ים סוף: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" רק אחרי קריעת ים סוף הפחד של עם ישראל הוא רק מה'.


לא לחינם תיקנו לנו חז"ל את קריאת פסוקי "ויושע ה'" וכל שירת הים מידי יום ביומו כפתיחה לתפילה, והפליגו בגודל הזכות של "סמיכת גאולה לתפילה". מהי גאולה זו שאנו סומכים לתפילה? (בתפילות שחרית וערבית) גאולת מצרים, בדגש על קריעת הים! ומסיימים במילים "גאל ישראל!"

אומר ה"שפת אמת" שביציאת מצרים יצאו עם ישראל מעבדות מצרים להיות עבדי ה', אבל בקריעת ים סוף, הם התרוממו מבחינת עבדים לבחינת בנים. לכן אנחנו אומרים בתפילה: "ראו בנים את גבורתו..." והאשכנזים גם אומרים: "מלכותך ראו בניך על הים". וזכו כל עם ישראל ביום זה למדרגת נבואה! כפי שאומרים חז"ל: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי (הנביא)"!

יהי רצון שנזכה גם אנחנו להרגיש ביום זה את קדושתו הגדולה, ולתת לו את מקומו המיוחד, בבחינת בנים, שמבינים לבד, גם בלי שהתורה שבכתב תפרש לנו - עד כמה ראוי לגדל ולקדש את היום הנשגב והנורא הזה!



_______________________________


(1) מעניין שהציווי על השביתה ביום השביעי של פסח מופיע בתורה עוד לפני היציאה ממצרים, מכאן שקדושתו של היום הזה כבר היתה קבועה וקיימת מראש. על פי המשל שהבאנו בהמשך מאמר זה אפשר לדמות את זה לתאריך החתונה שכבר נקבע מראש.


(2) כמובן שאין זה בא למעט בכהוא זה מגודל קדושתם של שאר החגים.


(3) בנמשל, הילדים כמובן הם עם ישראל, באמצעות חז"ל שנתנו משמעויות גדולות מאד לחגים האלו וגם קבעו בהם מנהגים קדושים כמו קריאת התורה, תיקונים בלילה, סעודת משיח, מאכלים מיוחדים ועוד.

37 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול