הפרשה שלנו עוסקת בעיקר בסיפור של עבד אברהם שמחפש אישה ליצחק. ומעניין לשים לב לתופעה מרתקת בסיפור הזה: בתחילת הסיפור התורה מספרת על עבד אברהם וקוראת לו, כמתבקש, "העבד". אבל בשלב מסויים, משום מה, הוא כבר לא נקרא "העבד" אלא פתאום הוא נקרא "האיש"[1], תואר יותר מכובד. רק בסוף הסיפור הוא שוב נקרא "העבד".
אם נשים לב, נראה שהפעם הראשונה שאליעזר עבד אברהם מתחיל להיקרא איש ולא עבד, היא מייד אחרי שהוא פוגש את רבקה ומגלה שהיא אכן משקה אותו ואת גמליו - "והאיש משתאה לה וכו'", מכאן ואילך הוא נקרא "איש", כמעט עד סוף הסיפור. בסוף, כשאליעזר מבקש לקחת את רבקה, יש קצת ערבוב, פעם הוא נקרא עבד ופעם הוא נקרא איש.
מדוע זה ככה?
לפני שנענה על השאלה הזו, נציג שאלה נוספת: אחרי שאליעזר מספר למשפחתה של רבקה על הצלחת הסימן שהוא עשה לעצמו, הם אומרים לו: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר, לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב. הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'"
אחרי שאליעזר שומע את זה, הוא מודה לה' ומעניק להם מתנות ואז הם אוכלים ביחד ואליעזר ישן שם בלילה.
למחרת בבוקר, אליעזר מבקש שישלחו אותו חזרה לאברהם.
מדוע הוא מבקש אישור מהם כדי ללכת? הרי הם כבר אמרו לו: "קַח וָלֵךְ!"
ואכן, בעוד חמישה פסוקים יהיה כתוב: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ" הוא אכן עושה מה שהם אומרים לו.
אבל בינתיים, יש משא ומתן ביניהם. הם מבקשים שרבקה תישאר איתם לשנה או לעשרה חודשים ואליעזר מתעקש לצאת מייד ואז הם אומרים: "נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" ורק אחרי שרבקה מאשרת, הם משלחים אותו ואותה.
למה כל הסיפור הזה? למה הוא לא פשוט לוקח את רבקה, בערב, או בבוקר, והולך?
נראה שהמפתח לתשובה על שתי השאלות גם יחד יימצא בתשובה על שאלה נוספת שמתעוררת מדברי התלמוד במסכת תענית:
מובא שם (מסכת תענית ד,א) ששלושה 'שאלו שלא כהוגן' (נדרו נדר, שלא כראוי), לשנים השיבו כהוגן ולאחד השיבו שלא כהוגן. השלושה הם: אליעזר עבד אברהם, שאול המלך ויפתח הגלעדי.
שאול המלך אמר שמי שיכה את גלית הפלישתי, המלך יתן לו את ביתו לאשה. הוא שאל שלא כהוגן, שכן יש כאן סיכון גדול, אולי יהיה זה מישהו שאינו ראוי להיות חתן למלך, אולי אפילו עבד או ממזר. אבל משמיים השיבו לו כהוגן ונזדמן לו דוד.
יפתח הגלעדי אמר, שאם הוא ישוב בשלום מהמלחמה בבני עמון, היוצא ראשון מפתח ביתו לקראתו, הוא יעלה אותו עולה לה'. שאל שלא כהוגן, כי יש כאן סיכון, אולי יצא דבר טמא, חמור או כלב. השיבו לו שלא כהוגן ונזדמנה לו ביתו.
גם אליעזר עבד אברהם, שאל שלא כהוגן, כשאמר שהנערה שתשקה אותו ואת הגמלים, תהיה אישה ליצחק. מי יודע, אולי תהיה זו אשה צולעת או עיוורת. השיבו לו כהוגן ונזדמנה לו רבקה.
ונשאלת השאלה: מדוע לשאול ולאליעזר השיבו כהוגן ואילו ליפתח השיבו שלא כהוגן?
ונראה להסביר, שאצל שאול ואליעזר - אם לא היו משיבים להם שלא כהוגן, לא רק הם היו נפגעים, אלא כל עם ישראל לדורותיו! אם החתן של שאול, או הכלה של יצחק, לא יהיו ראויים - כל עם ישראל ייפגע מזה! לכן, כיוון שהשאלה שלהם היתה קשורה לעניין כלל ישראלי - היתה להם עזרה משמים, לפנים משורת הדין והשיבו להם כהוגן.
לעומת זאת, יפתח, אם הוא יצטרך להעלות לעולה דבר שאינו ראוי, אין בזה פגיעה בכלל עם ישראל לדורותיו ולכן, כדי ללמד אותנו שיש להזהר בלשוננו - השיבו לו שלא כהוגן ונזדמנה לו ביתו [2].
מכאן אנחנו למדים שכשאדם נמצא בשליחות כללית שיש לה השפעה על כל עם ישראל - יש לו עזרה משמים, גם לפנים משורת הדין!
וזה יהיה המפתח להבנת הפיתרון לשתי השאלות שהצבנו בתחילה:
התורה רומזת לנו, שכאשר אליעזר עבד אברהם עסוק בשליחות כללית למען עם ישראל הוא כבר לא "עבד", הוא "איש". שזו מדרגה גבוהה יותר מעבד! הרומזת על העזרה המיוחדת שיש לו משמיים להצליח בשליחותו.
ולכן, למרות שהוא עושה טעות ושואל שלא כהוגן, עדיין משיבים לו כהוגן ומזדמנת לו רבקה.
אבל בהמשך, אליעזר עושה עוד טעות קטנה: כאשר אברהם שולח את אליעזר הוא משביע אותו שאת האשה הוא חייב להביא איתו לארץ ישראל, ומתנה זאת בהסכמתהּ של האשה: "וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת" משמע שצריך שהאשה תסכים ללכת.
אבל כאשר אליעזר מספר את הסיפור למשפחתה של רבקה הוא קצת משנה את הפרטים, אולי בטעות, ואומר שאברהם אמר לו: "וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי" משמע שצריך את ההסכמה שלהם ולא שלה!
מובן, אם כן מדוע הם אומרים לו: "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ" מבלי לשאול את פיה. הם, מבחינתם, מסכימים.
אבל כדי לעשות את שליחותו, שנוגעת לכלל ישראל, הרי יש צורך גם לשאול את פיה של הנערה כפי שאברהם ביקש [3]. לכן מתגלגלים העניינים בצורה כזו, שצריכים בסופו של דבר גם לשאול את פיה של רבקה ("נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ") ורק לאחר מכן אליעזר עבד אברהם משוחרר.
עכשיו נוכל להבין מדוע בסוף הסיפור אליעזר חוזר להיקרא עבד. בגלל שהוא משנה בסיפור ואומר שאברהם אמר לו": "ואם לא יתנו לך" מייד אחרי הסיפור הוא חוזר להיקרא "עבד".
רק כאשר מבקשים את הסכמתה של רבקה חוזרים לקרוא לו "איש" - "וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה" אבל אליעזר ממשיך מכאן ולהבא להיקרא עבד. הוא כבר עשה את שליחותו. כעת, רבקה מובילה את התהליך.
הפעם האחרונה שאליעזר נקרא "איש" היא בפסוק סא: "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ" רבקה הולכת אחרי "האיש", אבל מי שלוקח את רבקה כבר סיים את שליחותו. הוא חזר להיות עבד.
ומה המסר אלינו מהסיפור הזה?
שעלינו להתמסר, כל אחד ואחד מאיתנו, לשליחותו המיוחדת למען עם ישראל.
אם כך נעשה, וגם נהיה נאמנים לשליחותנו, תהיה לנו עזרה משמים, אפילו לפנים משורת הדין! ואפילו אם נעשה טעויות פה ושם - משמיים ידאגו שמשימותינו יתבצעו על הצד הטוב ביותר למען עתידו של עם ישראל. שהרי, בסופו של דבר, אנחנו רק השליחים.
___________________________________
[1] בזוהר פרשת חיי שרה כתוב ש "העבד" הוא מלאך בשם מטטרו'ן ו"האיש" הוא המלאך גבריאל.
[2] במדרש מובא שארבעה שאלו שלא כהוגן ומובא שם גם כלב בן יפונה שאמר שמי שילכוד את קרית ספר הוא יתן לו את עכסה ביתו לאשה. וגם לו השיבו כהוגן ונזדמן לו עתניאל בן קנז. גם במקרה הזה התשובה היא הרת גורל לכל עם ישראל שכן עתניאל בן קנז היה אחד מהשופטים שהושיעו את ישראל.
[3] וכפי שגם לומדים מפסוקים אלו להלכה, שאשה חייבת להסכים כדי להתחתן.