פרעה שבתוכי

מי הוא אותו פרעה בתוכי? את עצמי שאלתי... מה יש לו ללמד אותי? לכך פיללתי. ואז היא הגיעה, התשובה, הגיחה פתאום, ועל כך אנסה בעזרת ה' לתת מתוכי, היום: הפרשה מדברת על שלש המכות האחרונות אשר הכו במצרים, פעם אחר פעם פרעה מסרב לשחרר את העברים, עד ש... לא יכול כבר, תמו כל הקיצין, "לך מעלי"! "הישמר לך אל תוסף ראות פני"... הוא אומר למשה פנים מול פנים.


כמה פעמים אני מוצאת עצמי "מסרבת" לפעול נכון. לומר את המילה הנכונה, בניגון הנכון, לבוא בהתקרבות, עם מילים טובות ולב חם... במקום אלו יוצאות מגרוני לעתים ביקורת, לעתים שיפוט קר. אני יודעת בוודאות שזה לא יקח אותי לכיוון הנכון, אך איכשהו זה גדול עלי, משהו בתוכי כמו "אנוס" ולא יכול. והרי אני כבר יודעת לאן זה יוביל, אז מה הולך פה? מה כל כך קשה לדבר את לבי באופן רגיל? בכל פעם שיוצאת לרעות בשדות רעים... הוא עשה לי והיא אמרה לי משהו מגעיל... אני נזכרת.. הלו! מה שלומך? מה את מרגישה בתוך לבך הטוב בפנים? ואז אני מגלה את לבי בחולשתו.. דיבורים, אמונות שמדברים כנגדו. אני לאט לאט, כמו משקה אותו בחום ובאהבה. איכשהו הדיבור החוצה משתנה, כי הלב שם נרגע.


אולי כאן זו "בחינת פרעה" בתוכי, שכמו מסרבת שוב ושוב לשחרר את האחיזה בהוא והיא. שהרי כמו לפרעה, גם לי, מובטח, שאם רק אסכים להיות בלי... יהיה לי שקט, אמיתי. לא עוד "מכות"... ארועים, אנשים "מעצבנים" שהרי אלו רק גורמים מזמנים, לידם אני בעצם, לְמֵדָה בעזרת ה', להחזיר לעצמי חיים.


אך בל נתבלבל.. אנחנו לא אשמים! גם את לבו של פרעה ה' הקשה מבפנים. גם כשאנו אוחזים עוד ועוד ב"עבדים" אותם המרכיבים בנפש, אלו הפחות מוצלחים.. צריך לזכור שני דברים: 1. עודנו מתקשים לשחרר אותם מעלינו שכן אנו עוד חוששים, עוד חסרים כלים. מה יהיה כשאלו לא יהיו בחיינו נוכחים? 2. הינם גם הם לטובתנו, לצמיחתנו, מה', היושב במרומים.


בהצלחה!

3 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול