חינוך בפרשה | לפרשת מקץ

"ויאמר פרעה.. הַנִמצָא כָזֶה איש אשר רוח אלוקים בו.. אין חכם ונבון כמוך.."


פרעה מתעורר מבוהל משני חלומות לא שגרתיים שחלם, בראשון ראה שבע פרות רזות, בולעות שבע פרות מלאות ולמרות זאת, הן נשארות רזות, וכך גם בחלום השני, הוא רואה שבע שיבולים דקות בולעות שבע שיבולים מלאות ועם זאת, הן נשארות באותו הגודל.


פרעה המֵבועַת פונה לחרטומיו ולחכמיו בבקשה כי יפתרו לו את חלומותיו, אך הפתרונות שמקבל מהם אינם מתיישבים על דעתו. בעודו נסער, נזכר אחד משַׂרַיו, שר המשקים, ביוסף, איתו שהה בבור האסורים שנתיים קודם לכן, ואשר פתר לו ולשר האופים את החלומות שחלמו בדיוק באופן בו הם התגשמו לאחר מכן. הוא מספר על כך לפרעה, אשר שולח מיד להוציא את יוסף מבית האסורים.

יוסף פותר לפרעה את החלומות ואומר כי הם מסמלים שבע שנות שובע שיהיו במצרים ולאחריהן שבע שנות רעב שישכיחו את שנות השובע שקדמו להן. הפתרון הזה מוצא חן בעיניו של פרעה: "וייטב הדבר בעיני פרעה.. ויאמר הַנִמְצָא כזה איש אשר רוח אלוקים בו.. אין נבון וחכם כמוך.." והוא מעלה את יוסף היישר מן הבור אל כס המלוכה, להיות לו המשנה למלך.


איזה פער!


אותו האיש, שאֶחיו הקרובים לו, זלזלו בו בפרשה הקודמת: "ויאמרו לו אֶחַיו הַמָלֹךְ תִמְלוֹךְ עַלינו אם מַשׁוֹל תמשול בַּנו, ויוסיפו עוד שְׂנֹא אותו.." ולאחר מכן הֵשליכו אותו לבור: "וַיִקָחֻהוּ וַיַשְׁלִיכוּ אותו הַבּוֹרה.." בפער מטורף, דווקא מלך זר, הרחוק ממנו שנות אור, מתפעל ממנו ומעלה אותו לגדולה: "אין נבון וחכם כמוך.. וַיָסַר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף"


על קרבה ומרחק

באופן די פרדוקסלי, יש לנו נטייה לקבל כמובן מאליו את הקרובים לנו, לעיתים להחמיץ את הכישרונות והיכולות שלהם ואולי אף להתמקד בעיקר בחסרונות ובמה שטעון שיפור אצלם. אולי כי התרגלנו אליהם, אולי כי אנחנו נמצאים הרבה לידם ורואים אותם גם בחולשתם.

ומאידך, אצל הרחוקים יותר, הדשא נראה ירוק יותר, הטוב נראה נוצץ יותר, שם אנחנו נוטים לשים לב ולהעריך את היכולות, ופחות לשים לב לחסרונות, אנחנו נפגשים איתם מעט, בעיקר בתפארתם.

נסו להביט ימינה שמאלה, תתאמצו מעט, איזה אור חדש אתם רואים באנשים הקרובים לכם?

4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול