top of page
תמונת הסופר/תיעקב נמן - רב קהילת פסגת אונו

חג השבועות - פסגת השאיפות

מהחג הראשון של פסח עברו 49 ימים, ימי ספירת העומר, ימים של הכנה והיטהרות לקראת היום הגדול,

יום מתן תורה!

התורה לא מציינת בפירוש את חג הזה כ"חג מתן תורה" אלא כ"חג שבועות" או "יום הביכורים", הסיבה לכך זה כבר נושא לדרשה אחרת.

אבל אנחנו יודעים שעיקר עניינו של חג השבועות הוא חג מתן תורה. היום בו ניתנו הלוחות הראשונים שהיו "מעשה אלוקים".

אמנם, הלוחות האלו נשברו אחרי חטא העגל בי"ז בתמוז, ואחרי שמשה עלה שוב אל הר סיני והתפלל על עם ישראל הוא עלה בפעם השלישית עם לוחות שהוא פסל בעצמו וירד ביום הכיפורים עם הלוחות השניים.

מכאן אנו למדים שיש הבדל וקשר בין שבועות ליום הכיפורים.


הקשר הוא ששניהם קשורים ללוחות הברית, וההבדל הוא כמו ההבדל בין הלוחות הראשונים ללוחות השניים.


בשבועות זכינו לאור של הלוחות הראשונים, עליהם נאמר: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת"

גם החומר של הלוחות וגם האותיות היו גוף אחד. לא היה זה דיו שכתוב על האבנים אלא כתב שחקוק בתוך האבן. האבן מסמלת את הגוף, והאותיות מסמלות את הנשמה, התוכן, הרוח.

במעמד הר סיני, עם ישראל היו בדרגת הלוחות הראשונים שלא היה הבדל בין הגוף לבין הנשמה. הנשמה האירה מתוך הגוף. לכן עם ישראל היו אז "כאיש אחד בלב אחד". זו המדרגה הגבוהה ביותר, שאין חלוקה בין הגוף ובין הנשמה. העניין של הכתב והחומר שהיו כגוף אחד מבוטא במילים: "חרות על הלוחות" לכן חז"ל מפרשים את עומק העניין: "אל תקרי חרוט אלא חירות!" כשהנשמה באה לידי ביטוי דרך הגוף באופן מלא זוהי החירות האמיתית והשלימה שהתורה מכוונת אותנו אליה.

 

יום הכיפורים לעומת זאת, הוא יום קבלת הלוחות השניים עליהם נאמר: "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ"  


הלוחות השניים הן לוחות של בעלי תשובה. אחרי הנפילה של חטא העגל, הקושי להבין שהגוף שלנו עצמו קדוש והצורך במתווך שיתווך בינינו לבין האלוקים שהוא כביכול נראה כחיצוני לנו, אז באים הלוחות השניים, בהן הלוחות נפסלות על ידי משה והכתב הוא "על הלוחות" ולא חלק עצמי מהלוחות. הכתב בעצם מכסה את הגוף ומסתיר אותו, כביכול יש ניגוד בין הגוף (האבן של הלוחות) ובין הנשמה (הכתב)


אבל - בארון שבמשכן ובבית המקדש היו גם הלוחות השניים וגם שברי הלוחות הראשונים, ללמדנו שהשאיפה היא להגיע למדרגת הלוחות הראשונים. לאחדות המלאה בה הנשמה מתגלה דרך הגוף.


לפי זה נבין מדוע ביום הכיפורים לא אוכלים ושותים, ולעומת זאת על חג השבועות כתוב בגמרא: "א"ר אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא" [ביאור: אמנם יש מי שאומר שבשאר החגים אפשר לבחור אם לענג אותם בלימוד תורה או באכילה ושתיה ומנוחה, אבל גם הוא מסכים שבחג השבועות אי אפשר לבחור רק בתורה אלא חייבים גם לענג את הגוף]

מכיוון שבחג שבועות אנחנו זוכים למדרגת הלוחות הראשונים שהנשמה מתגלית דרך הגוף לכן חייבים לענג בו את הגוף!


הגילוי של הנשמה דרך הגוף זה גם בדיוק העניין של פורים ולכן דרשו שיום כיפורים הוא "כפורים" וקטן נתלה בגדול, ובאמת בפורים "הדור קיבלוה" זכינו לקבל את התורה מחדש בזכות - "לך כנוס את כל היהודים" האחדות הגדולה שהיתה אז.

 


השמיטה והיובל

מעמד הר סיני מקביל ליובל (מעמד הרב סיני אחרי 49 ימים, היובל אחרי 49 שנים). גם בשנת היובל יוצאים לחירות כמו במתן תורה (אל תקרי חרוט אלא חירות). הכח של היובל הוא כמו הכח של הלוחות הראשונים.

ביובל הנשמה משפיעה דרך הגוף. לכן ביובל הקרקעות חוזרות לבעליהן וכל העבדים משתחררים לא יכול להיות שום שיעבוד בשנת היובל, הכל חוזר למקור.

השמיטה לעומת זו היא במדרגת הלוחות השניים, רק לשנה אחת לא עובדים בקרקע ונזכרים שהקרקע שייכת לה' אבל אחרי שנת השמיטה המצב חוזר, הגוף לא השתנה. אלא שאחרי 7 שמיטות מגיעים למדרגת היובל שאז גם הגוף משתנה והקרקעות חוזרות לבעלים הראשונים אלו שקיבלו את הנחלה על פי ה', נחלת אבותיהם, לפני שמכרו אותה בשביל כסף.

 

נעמי ורות, מלכות ובינה

הזוהר הקדוש אומר שרות ונעמי הן בחינת השמיטה והיובל. רות היא בחינת השמיטה (מלכות) ונעמי בחינת היובל (בינה), נעמי = נ' עמי (נ' בגימטריה 50 כמו היובל), ובחג השבועות קוראים את מגילת רות שהיא החיבור בין רות ונעמי, בין השמיטה והיובל (כי עברנו 7 שבועות והגענו למדרגת החמישים).  

 

הויה הוא האלוקים

שם הויה ברוך הוא מכוון לפנימיות העולמות – עולם האצילות (סוד החמישים, היובל, שבועות), לעומת זאת שם אלוקים – בגימטרייה "הטבע" מתייחס להתלבשות של האלוקות בעולמות החיצוניים והוא מתלבש בהם כנשמה בגוף (סוד השבע, השבת, יום הכיפורים)

"כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהוָה - אֱלֹהִים" שם הויה ושם אלוקים הם כמו שמש והמגן שלה, שם אלוקים הוא המגן של השמש שלא תשרוף את העולם. אבל לעתיד לבוא הקב"ה "מוציא חמה מנרתיקה" וצדיקים נהנים בה.


על מעמד הר סיני נאמר "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" - במעמד הר סיני התגלתה בבירור האחדות בין שם ה' לשם אלוקים.


בסוף יום הכיפורים, רגע לפני תקיעת השופר שמזכירה לנו את היובל ואת מעמד הר סיני אנחנו מזכירים לעצמינו שהמטרה של יום הכיפורים (והשבת והשמיטה) הם כדי להביא אותנו בסופו של דבר למדרגת היובל, למדרגת הלוחות הראשונים, לאחדות מלאה בין שם הויה לשם אלוקים ולכן רגע לפני תקיעת שופר אנחנו קוראים 7 פעמים את הפסוק "יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים"

 

פסגת השאיפות

ראינו שהעומק של פורים ושל שבועות מבטאים את אותו הרעיון של חיבור שם אלוקים ושם הויה והנשמה דרך הגוף. מעניין ששבועות הוא החג האחרון בשנה כשהיא מתחילה מחודש תשרי ופורים הוא החג האחרון בשנה כשהיא מתחילה בניסן. אולי זה בא ללמדנו שהמדרגה הזו היא פסגת השאיפות שכל העבודה של השנה שלפני כן צריכה להביא אותנו אליה.


אחרי חג השבועות בעתיד הקרוב בעז"ה יבואו החגים של בניין בית המקדש אחרי שבעזרתו ית' נזכה להגיע למדרגה של "כאיש אחד בלב אחד" ובחגים האלו נוכל לבטא את המדרגה הזו הלכה למעשה.

17 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול

1 Comment


נהדר, כל הכבוד, חזק וברוך

Like
bottom of page