פרשיות בהר ובחקתי מחוברות ברוב השנים. הן גם קשורות בקשר הדוק אחת לשניה.
פרשת בהר פותחת בפסוק: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר"
בפרשה זו יש את הציווי על מצוות השמיטה והיובל
פרשת בחקתי, בחלקה הראשון בו מגוללות הברכות והקללות מסיימת בפסוק: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה"
וחלקה השני בו מפורטים דיני ערכים והקדשות שונים מסיים בפסוק: "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי"
האם יש קשר בין שלושת החלקים האלה, פרשת בהר ושני החלקים של פרשת בחקתי?
נראה שהקשר ברור וניכר מהפסוקים - השמיטה והיובל:
בפרשת בהר - הציווי על השמיטה והיובל ודיניהם.
בחלק הראשון של בחקתי - השכר על שמירת השמיטה והיובל וח"ו העונש אם לא. כמו שכתוב: "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ" ושוב בהמשך: "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם"
גם הביטוי שמופיע ארבע פעמים: "שֶׁבַע עַל/כְּחַטֹּאתֵיכֶם" מזכיר מאד את עניין השמיטה והיובל (שלוש פעמים הלשון "שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" ופעם אחת הלשון "שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם" ואולי הביטוי "שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" מרמז לשבע כפול 2, כמו שבע ועוד שבע מעליו. ו"שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם" זה שבע כפול אחד. ואז יוצא בסך הכל שבע פעמים שבע שממש רומז לשמיטה והיובל)
בחלק השני של בחקתי - גם כן היובל מוזכר כשהתורה מציינת שכל השדות חוזרות ביובל לבעליהן: "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ". אבל גם שאר המצוות שכתובות שם - המשותף לכולם - דברים שאדם מקדיש מרצונו או מצווה להקדיש לה' (ערכין, הקדשה של בהמה, בית או שדה, קדושת הבכור, חרם, מעשר שני, ומעשר בהמה) כאשר המסר היסודי הוא - מה שאתה חושב שהוא שלך ופרי עמלך - אל תתבלבל - הכל שייך לה'!
שלושת החלקים האלו מתחילים או מסתיימים בקישור להר סיני - לא סתם - כי שם התחיל העניין של שבע פעמים שבע - מעמד הר סיני אחרי 49 ימים, וביום החמישים, כמו ביובל, שנת החמישים - מעמד הר סיני - כולם כאיש אחד בלב אחד, אין עבדות, אין הבדלי מעמדות (כמו שגם מודגש בפרשת הערכין) אין חובות ואין תחרות.
אפשר לראות בשלושת החלקים האלו גם שלושה שלבים: שלב ראשון - לימוד והכרת המצוות. שלב שני - שכר ועונש. שלב שלישי - הכרה והטמעה בחיי המעשה.
ולסיום, פרפראות לחיזוק הרעיון:
"בהר סיני" - בגימטריה = 337 3+3+7 = 13 = אהבה = אחד.
"שמיטה" בגימטריה = 364
3+6+4 = אהבה = אחד.
שבע שמיטות (7*7) = 49
4+9 = 13 = אהבה = אחד.
"בשנת היובל" - בגימטריה = 805 8+5 = 13 = אהבה =אחד.
"כאיש אחד בלב אחד" - בגימטריה = 391
3+9+1 = 13 = אהבה = אחד.
"על חטאתיכם, על חטאתיכם, על חטאתיכם, כחטאתיכם" בגימטריה = 2272
2+2+7+2 = 13 = אהבה = אחד.
Comments