אין שום ספק | לפרשת זכור

השבת אנו נקרא את פרשת זכור: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".

ידוע שעמלק בגימטריה הינו: "ספק". ישנו הספק באמונה, בהשגחתו של הבורא על עמו. מול הספק הזה אני מוצאת שכל יהודי באשר הוא מתבקש להלך בזה העולם, לברר את נקודת האמונה שבו עד שזו מתאמתת.

אני רוצה להציע נקודת מבט נוספת, שוודאי בסופו של דבר קשורה היא בשורשה לאמונה, הלא היא נקודת הספק אשר עולה סביב קיומו של הטוב המהותי. מהו אותו ספק שכמו מנשל אותנו מכוחותינו בתוך החיים? בתוך המרחב הזוגי? בתוך המרחב ההורי? בכל מרחב ובו אנו פוגשים את עצמנו פחות. פחות טובים. פחות יכולים. פחות מצליחים. פחות ראויים, בפני אחרים?

נקח למשל ספק באמהות. מי מאיתנו לא פוגשת ספק באמהות... שאלות כמו: האם פעלתי נכון? האם עשיתי נכון? האם אמרתי נכון? האם אני מספיקה??? שאלות כאלו ועוד, וודאי מלמדות אותנו על אותו ספק קיומי שקיים בתוכנו. ספק זה מזמין אותנו להתבונן על נקודת המספיקות שבנו, וכמו לשאול עצמנו את השאלות הכל כך חשובות: מה זה להיות מספיקות? האם עלינו להספיק כל הזמן בכדי להיות מספיקות? מסופקות? ללא ספקות? הלימוד מזכיר לנו שאנו טובות מעצם היותנו מהות טובה, מעצם היותנו בריאה, שכן "הבריאה בריאה". איננו צריכות להספיק כל הזמן כדי להיות מספיקות. הננו יכולות לכן, להיות שוגות, לא מבינות, לא יכולות, חסרות.

אין זה מרחיק מאיתנו את מידת האחריות ואף להיפך, זה אף מאפשר לנו להיות אחראיות יותר!

כשאיננו מעורבבות עם אותו הספק, אנו פנויות אז לפעול באופן שהינו וודאי יותר ענייני, יותר נקי מאחיזות בכל מיני אמונות מחלישות שמרחיקות אותנו בעצם, מהטוב האמיתי, קרי: מאותה היכולת שלנו לפעול ולהביא את הברכה שלנו לחיים.

נקודת הספק נוגעת אם כך, בכל אחד ואחת מאיתנו.

אני מאמינה שהדרך הנכונה לעבוד עמה היא קודם כל להכיר בה, לשמוע מה היא מספרת, ולאט לאט ובעזרת ה', נוכל להביא את עצמנו לתוך החיים, דרך מקום יותר נקי ומבורר, עם פחות ספק ועם יותר וודאות. וודאות בטוב המתקיים בי ובחיים בכלל, בכל רגע ורגע.

בהצלחה!